כלֵי מדידה

רמת המצוקה או החרדה שהאדם חש בכאן ובעכשיו, לפי הערכתו העצמית.

עד כמה אמונה חיובית על העצמי נחווית כאמיתית — מעבר לידיעה השכלית, החוויה המורגשת.

הרווחה הכללית של המטופל — האישית, היחסית, החברתית והכוללת — הנמדדת ממפגש למפגש.

איכות הברית הטיפולית כפי שהמטופל חווה אותה: קשר, הסכמה על מטרות ושיטה.

העמדה הסובייקטיבית של האדם על מסלולו — התקדמות, ביטחון, מוטיבציה — והצעד הבא הריאלי.

שני ממדים של האמביוולנטיות כלפי השינוי: כמה הוא חשוב לאדם וכמה הוא חש מסוגל.

עוצמת התסמינים הדיכאוניים שנחוו בשבועיים האחרונים.

חומרת תסמיני החרדה הכללית בשבועיים האחרונים.

עוצמת התסמינים הדיכאוניים, הן הקוגניטיביים והן הסומטיים.

חרדה ודיכאון, שתוכננו להקשר סומטי (נמנע מפריטים גופניים מטעים בחולים גופניים).

שלושה מצבים שליליים הנמדדים בנפרד: דיכאון, חרדה ומתח/דחק.

הייאוש — ציפיות שליליות מהעתיד — מדד מפתח לסיכון אובדני.

עד כמה מצבי החיים של החודש האחרון נתפסים כמלחיצים, בלתי-צפויים ובלתי-נשלטים.

שתי צורות של החרדה: חרדת מצב (ברגע הנוכחי) וחרדת תכונה (דיספוזיציה יציבה).

רווחה סובייקטיבית חיובית בשבועיים האחרונים — מצב רוח, חיוניות, עניין — ללא פתולוגיזציה.

מיינדפולנס דיספוזיציוני בחמישה היבטים: להתבונן, לתאר, לפעול במודעות, לא לשפוט, לא להגיב.

היכולת להתייחס לעצמך בחביבות בכישלון ובסבל: חביבות עצמית, אנושיות משותפת, מיינדפולנס.

הערכה עצמית כוללת: תחושת הערך האישי.

שני ממדים בלתי-תלויים של מצב הרוח: אפקט חיובי ואפקט שלילי.

גמישות פסיכולוגית והימנעות חווייתית — התהליך המרכזי של ה-ACT.

התחושה הסובייקטיבית של בדידות ושל בידוד חברתי.

מצוקה נפשית הקשורה בשינוי האקלים: רומינציה, פגיעה קוגניטיבית ותפקודית.

חומרת הדיכאון, המוערכת בידי הקלינאי בראיון.

חומרת החרדה (הנפשית והסומטית), המוערכת בידי הקלינאי.

חומרת הדיכאון, תוכנן לרגישות גבוהה לשינויים תחת טיפול.

חומרת ההפרעה הטורדנית-כפייתית, ללא תלות בתוכן הטורדנות.

נוכחות וחומרת המחשבות וההתנהגויות האובדניות.

נוכחות ועוצמת התסמינים הפוסט-טראומטיים לפי הקריטריונים של ה-DSM-5.

ההשפעה הסובייקטיבית של אירוע טראומטי: חדירות, הימנעות, יתר-הפעלה.

צריכת אלכוהול בסיכון, מזיקה או תלותית.